תקשורת זה לא מבחן

תקשורת זה לא מבחן

תת״ח זה לא מבחן

כשמתחילים עם תקשורת תומכת וחלופית (תת״ח), טבעי שיהיו שאלות, חששות ולפעמים גם לחץ.
הורים שואלים: האם הוא משתמש נכון?”
צוותים שואלים: איך מקדמים שימוש?”

חשוב לזכור:

תת״ח זה לא מבחן –

המטרה אינה לבדוק את הילד, אלא לאפשר לו, בהדרגה, לפתח תקשורת משמעותית – בעזרת חשיפה, התבוננות וליווי מתאים.

איך מתחילים?

לא מחכים לשליטה מלאה,
לא מצפים לביצוע מושלם,
ולא בודקים כל תגובה.

מתחילים מ חשיפה עקבית לשפה בתוך הקשר יומיומי:

  • בזמן משחק
  • בזמן אכילה
  • בשגרה
  • במצבי רגש וקושי
  • ביוזמות קטנות של הילד

גם מבט, הפקה קולית, או בחירה חלקית  –
הן חלק מהתקשורת והלמידה.

 

אין “טעויות” – יש נקודות התקדמות

בתת״ח אנחנו לא מחפשים תשובה נכונה, אלא:

  • הרחבת אוצר מילים
  • גיוון כוונות תקשורתיות (לא רק בקשות)
  • מעבר הדרגתי מסיוע לשימוש עצמאי יותר
  • חיזוק הקשר בין משמעות, סמל ושימוש

 

קלינאית תקשורת שמלווה את התהליך תוכל להתבונן בעיניים מקצועיות, לתכנן ולהתאים את הכלים ואת אופן ההתערבות בהתאם לצורך.

 

בסופו של דבר –

תת״ח שייך למשתמש – וההתקדמות היא משותפת

הלוח אינו כלי בדיקה, אלא אמצעי השתתפות.

התפקיד של המבוגרים:

  • להציע שפה
  • להדגים שימוש
  • לאפשר בחירה
  • ולזהות מתי יש צורך בהתאמה או תמיכה נוספת

 

התפקיד של הקלינאים:

  • להוביל תהליך
  • לבנות מטרות
  • ולעזור למשפחה ולצוות להבין מה המשמעות של כל שלב

 

תקשורת מתפתחת דרך חשיפה והזדמנויות רבות להבעה, מתוך קשר ובתחושת ביטחון שמה שאני אומר נחשב.
לא כמבחן, אלא כדרך להיות מובן.